בס"ד
בגרות?
הפוסט הבא יהיה שונה בתכלית מקודמו. הפעם בחרתי להעניק התייחסות בזק לכותרות על דליפת בחינת הבגרות במתמטיקה ובעוד מקצועות, כפי החשד, מנקודת מבטו של תלמיד תיכון שעתיד להיבחן מחר.
מתוקף היותי אדם אמיתי ולמען האמת אומר אך ורק את האמת.
מיד לאחר ששמעתי על המקרה הנורא של הדלפת הבחינה במתמטיקה, נשתנה מצב רוחי באופן מדהים, נעשיתי אדם שמח יותר, קיוויתי בכל מאודי שמשרד החינוך יחליט לדחות את הבגרות. הדחיה אינה ישועה מהמקצוע הנורא הזה, אך היא בהחלט דחית המפגש עם טופס הבגרות עמוס המספרים והגרפים המאיים במיוחד. התחושה הזאת אופיינית למרבית תלמידי ישראל, יש להודות, החבר'ה לא אוהבים מתמטיקה.
יחד עם תחושת השמחה הזאת, לחגיגה נצטרפה גם ביקורתי החריפה שמלווה אותי זה זמן רב, הביקורת על בחינות הבגרות. סבורני שרבים מאוכלוסית המורים בישראל נושאים בלבם ביקורת על מבחני הבגרות, האווירה בשטח מוכיחה פעם אחר פעם שהשיטה לא עובדת, או לפחות פסקה לעבוד.
זו אינה הפעם הראשונה שאני עד להדלפת מבחן משמעותי. בבית ספרי, לא אזכיר את שמו, הידוע בשמו הטוב, הודלפו לא אחת מבחני מתכונת ומבחנים אחרים. אין ספק כלל ועיקר, המעשה לכשעצמו הוא חמור מן היסוד, פלילי לכל דבר ועניין ויש להוקיע בכל אופן שהוא מעשי זדון מסוג זה.
כהרגלי, אני מנסה להבין מהיכן הדבר נובע, אני מסרב לשמוע את הגינויים החריפים חסרי המשמעות וכן את שלל האמירות המוכיחות את ה"קומץ" שבתלמידים. לא מדובר ב"קומץ" שוטה, מדובר בהלך רוח שנושב בכלל בתי-הספר, הטובים יותר או פחות. המציאות שהמחנכים כה פוחדים ממנה מתגמשת לעיניהם, אך הם הם אלו שיוצרים את המציאות!
ללא משים לב מערכת החינוך לדורותיה ממאנת להיפטר מן הקנאות הקפדנית לבחינות הבגרות ושומרת מכל משמר על כבודן. המערכת, במודע או שלא במודע, הציבה את מבחני הבגרות במרכז סדר היום הלימודי-מקצועי ואט אט אלה נעשו לערך עליון. שאיפתו של התלמיד הממוצע היא לבגרות יפה, כי "בלי בגרות אין חיים", כך הרגילו אותו. זו אינה אמירת סרק, היא רווחת ולצערי אני שומע אותה פעמים רבות בסביבתי. אם בעבר בחינות הבגרות היו עוד נדבך בחיים ועוד כלי שנרכש לאחר שתיים-עשרה שנות לימוד או פחות, שהרי היום אין הדבר כך. היום תעודת הבגרות היא המטרה העליונה, משאת נפשם של רוב התלמידים שמציאות טובה בלעדיה לא תיתכן. אין פסול בדבר, יש לשאוף למצוינות, אך האווירה שנוצרה אט אט פסולה מיסודה ולכן יש לתת את הדעת על הנושא, ולא לברוח ממנו מכל כיוון אפשרי כפי שהמערכת נוהגת לעשות.
בגרויות זה חשוב, בהנחה שהשיטה פועלת כפי שצריך... אך מציאות בה תעודת הבגרות היא ורק היא תכלית כל שתים-עשרה שנות הלימוד רעה מכל וכל – וזו האווירה ואי-אפשר להתכחש.
למען האמת, העובדה שאת תקופת הלימודים אתה מסיים עם גיליון ציונים, לא מותירה לנו פתח לפתח ערכים כבני אדם, כאזרחים, כיהודים... לפחות לא במסגרת בית-הספר. אז בבקשה לא להתפלא כשמישהו יעשה הכל, אבל הכל כדי להצליח במבחן הבגרות "החשוב ביותר".
דברי לא כלו, יש עוד דברים רבים שיש לתת עליהם את הדעת, כמו החינוך לערכים ושיטת הלימוד בבתי-ספר. מבטיח שעוד אכתוב כאן על אלה... מקומם אינם בפוסט בזק.
אני הקטן
בגרות?
הפוסט הבא יהיה שונה בתכלית מקודמו. הפעם בחרתי להעניק התייחסות בזק לכותרות על דליפת בחינת הבגרות במתמטיקה ובעוד מקצועות, כפי החשד, מנקודת מבטו של תלמיד תיכון שעתיד להיבחן מחר.
מתוקף היותי אדם אמיתי ולמען האמת אומר אך ורק את האמת.
מיד לאחר ששמעתי על המקרה הנורא של הדלפת הבחינה במתמטיקה, נשתנה מצב רוחי באופן מדהים, נעשיתי אדם שמח יותר, קיוויתי בכל מאודי שמשרד החינוך יחליט לדחות את הבגרות. הדחיה אינה ישועה מהמקצוע הנורא הזה, אך היא בהחלט דחית המפגש עם טופס הבגרות עמוס המספרים והגרפים המאיים במיוחד. התחושה הזאת אופיינית למרבית תלמידי ישראל, יש להודות, החבר'ה לא אוהבים מתמטיקה.
יחד עם תחושת השמחה הזאת, לחגיגה נצטרפה גם ביקורתי החריפה שמלווה אותי זה זמן רב, הביקורת על בחינות הבגרות. סבורני שרבים מאוכלוסית המורים בישראל נושאים בלבם ביקורת על מבחני הבגרות, האווירה בשטח מוכיחה פעם אחר פעם שהשיטה לא עובדת, או לפחות פסקה לעבוד.
זו אינה הפעם הראשונה שאני עד להדלפת מבחן משמעותי. בבית ספרי, לא אזכיר את שמו, הידוע בשמו הטוב, הודלפו לא אחת מבחני מתכונת ומבחנים אחרים. אין ספק כלל ועיקר, המעשה לכשעצמו הוא חמור מן היסוד, פלילי לכל דבר ועניין ויש להוקיע בכל אופן שהוא מעשי זדון מסוג זה.
כהרגלי, אני מנסה להבין מהיכן הדבר נובע, אני מסרב לשמוע את הגינויים החריפים חסרי המשמעות וכן את שלל האמירות המוכיחות את ה"קומץ" שבתלמידים. לא מדובר ב"קומץ" שוטה, מדובר בהלך רוח שנושב בכלל בתי-הספר, הטובים יותר או פחות. המציאות שהמחנכים כה פוחדים ממנה מתגמשת לעיניהם, אך הם הם אלו שיוצרים את המציאות!
ללא משים לב מערכת החינוך לדורותיה ממאנת להיפטר מן הקנאות הקפדנית לבחינות הבגרות ושומרת מכל משמר על כבודן. המערכת, במודע או שלא במודע, הציבה את מבחני הבגרות במרכז סדר היום הלימודי-מקצועי ואט אט אלה נעשו לערך עליון. שאיפתו של התלמיד הממוצע היא לבגרות יפה, כי "בלי בגרות אין חיים", כך הרגילו אותו. זו אינה אמירת סרק, היא רווחת ולצערי אני שומע אותה פעמים רבות בסביבתי. אם בעבר בחינות הבגרות היו עוד נדבך בחיים ועוד כלי שנרכש לאחר שתיים-עשרה שנות לימוד או פחות, שהרי היום אין הדבר כך. היום תעודת הבגרות היא המטרה העליונה, משאת נפשם של רוב התלמידים שמציאות טובה בלעדיה לא תיתכן. אין פסול בדבר, יש לשאוף למצוינות, אך האווירה שנוצרה אט אט פסולה מיסודה ולכן יש לתת את הדעת על הנושא, ולא לברוח ממנו מכל כיוון אפשרי כפי שהמערכת נוהגת לעשות.
בגרויות זה חשוב, בהנחה שהשיטה פועלת כפי שצריך... אך מציאות בה תעודת הבגרות היא ורק היא תכלית כל שתים-עשרה שנות הלימוד רעה מכל וכל – וזו האווירה ואי-אפשר להתכחש.
למען האמת, העובדה שאת תקופת הלימודים אתה מסיים עם גיליון ציונים, לא מותירה לנו פתח לפתח ערכים כבני אדם, כאזרחים, כיהודים... לפחות לא במסגרת בית-הספר. אז בבקשה לא להתפלא כשמישהו יעשה הכל, אבל הכל כדי להצליח במבחן הבגרות "החשוב ביותר".
דברי לא כלו, יש עוד דברים רבים שיש לתת עליהם את הדעת, כמו החינוך לערכים ושיטת הלימוד בבתי-ספר. מבטיח שעוד אכתוב כאן על אלה... מקומם אינם בפוסט בזק.
אני הקטן
מילים כדורבנות! עומד מאחורי כל מילה.
השבמחקהשאלה היא מה במקום....
השבמחק